החלטה בתיק ע"ע 17677-09-11

1.     לפנינו בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המבקש בהליך הערעור שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 23.6.11 (השופטת אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור מר דוד טבח ומר יצחק גלנטי; תע"א 6035/08).

רקע והדיון בבית הדין האזורי

2.     המבקש משמש כמנהל מחלקת תברואה במשיבה. המבקש הגיש בבית הדין האזורי תביעה לתשלום קצובת נסיעה, תשלום אגרת רישוי שנתית, דמי ביטוח רכב, תשלום כוננויות והחזר בגין צמצום שעות עבודה נוספות. בית הדין קיבל את התביעה וחייב את המשיבה בשכר טרחת עורך דין  בסך 12,000 ש"ח ובהוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.

3.     ביום 8.9.11 הגישה המשיבה ערעור על פסק הדין וביום 10.11.11 הגיש המבקש הבקשה דנא להפקדת ערובה. המבקש טען, במסגרת הבקשה, כי המשיבה נמנעת מלקיים את פסק הדין, לרבות סכומי ההוצאות שנפסקו, ואף נפתח כנגדה תיק הוצאה לפועל לגביית חיובים אלו; עוד טען המבקש כי סיכויי הערעור נמוכים במיוחד לאור העובדה כי המשיבה כלל לא חלקה על הסכומים אשר נטענו במסגרת כתב התביעה ונקבעו בפסק הדין.

חרף החלטתנו מיום 14.11.11 וארכה שניתנה  - לא התקבלה תגובת המשיבה לבקשה.

דיון והכרעה

4.     מעמדה של זכות הגישה לערכאות נדון לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה שראו בו זכות ה"נעלה" מזכות יסוד ומנגד, קמה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

בהעדר הסדר ספציפי לעניין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, או בתקנות אשר תוקנו מכוחו, נקבע בפסיקת בית דין זה כי במקרים המתאימים, ובהתחשב במיוחד שבמשפט העבודה ניתן לאמץ את הוראת תקנת 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה חיוב תובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, היה ותדחה תביעתו . בעניין קיניאנג'וי ובשורת פסקי דין שיצאה בעקבותיו, הותוו אמות המידה בכל הנוגע לחיוב תובע שהוא עובד זר להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. מאוחר יותר, בעניין אבו נסאר, הותוו אמות המידה לחיוב תובע תושב ישראל, תושב שטחים ותושב זר בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

בכל הנוגע לחיוב בעל דין שהוא תושב ישראל בהפקדת ערובה, נקבע כי כאשר לבעל הדין התובע "היסטוריה" של אי עמידת בחיובים קודמים של תשלום הוצאות שהוטלו עליו, הרי שיש מקום לצוות על הפקדת ערובה להוצאות .. עוד נפסק שכאשר המדובר בבקשה להפקדת ערובה בשלב הערעור משקלו של נימוק זה עולה, כיון שמדובר בהוצאות שנפסקו בפסק דין סופי, לאחר שהתקיים דיון מהותי בעניינו של המערער. זאת, בשונה מהוצאות שנפסקות בערכאה הראשונה בהליכי ביניים, אשר לעתים נפסקות בשל מחדלים בניהול ההתדיינות, ואין בהן כדי להעיד על מהות התביעה ועל סיכויי התביעה. כמו כן, כאמור, בהתחשב בעובדה כי המערער כבר מימש, ולו חלקית, את זכות הגישה לערכאות, משקלה של הזכות לגבות את ההוצאות עולה. לפיכך, אי קיום חיוב בהוצאות שהוטל בפסק הדין של הערכאה הראשונה יהווה, בדרך כלל, נימוק לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הערעור .

מן הכלל אל הפרט

5.     במקרה דנן, המשיבה, שהינה רשות מקומית במדינת ישראל ועל כן, דינה יהא כדינו של מערער תושב ישראל; אמות המידה המצטברות לחיובה בהפקדת ערובה הן שתיים: האחת - אי תשלום הוצאות בהליכים קודמים; השנייה - היותה של התביעה מופרכת.

במקרה דנן, אין כלל מחלוקת כי לא שולמו ההוצאות בהליך בבית הדין האזורי ועל כן  - מתקיים התנאי הראשון.

לעניין התנאי השני נאמר כי הערעור הוגש, בין השאר, על קביעותיו העובדתיות של בית הדין אשר בידוע הוא כי ממעטת ערכאת הערעור מלהתערב בהן וכן על קביעתו של בית הדין כי הפחתת שכרו של המבקש, באמצעות הפחתת קצובת הנסיעה שלו - בוצעה שלא כדין; קביעה זו נשענת על אדני משפט בחוק ובפסיקה ועל כן נראה כי סיכויי הערעור עליה אינם מופרכים.בשקלול של כל אלו יש מקום לחייבאת המשיבה בערובה, אך בסכום מופחת.

6.     אשר על כן, הבקשה להפקדת ערובה מתקבלת.

המשיבה תפקיד בקופת בית הדין ערובה בסך 5,000 ש"ח עד ליום 1.5.12 שאם לא כן - יימחק הערעור בלא התראה.

המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך 2,500 ש"ח.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ב (03 אפריל 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.